א. שידוכים דומים להפקר בכך שלא ניתן להשיג דבר דומה במקום אחר, שהרי כל אחד מיוחד באופיו ובתכונותיו, והחפץ באיש או אשה מסוימים אינו יכול למצוא דוגמתם במקום אחר, ולכן המקילים בהפקר מקילים גם בשידוכים, וסוברים שמותר לאחד שמעוניין בשידוך מסוים דוקא, להציע את עצמו להשתדך עם אחד מבני זוג אף שכבר סיכמו להתארס, כל זמן שלא עשו 'תנאים' או פרסמו עצמם כמאורסים ((מהרש"ל (חכמ"ש ריש פרק האומר) ונודע ביהודה (תנינא אהע"ז סי' עא) שו"ת חת"ס (חו"מ סי' קיח) ערוך השולחן (אהע"ז סי' לה סכ"ט) אגרות משה (אהע"ז סי' צא).)).
ב. יש סוברים שגם המחמירים בהפקר יתירו לאדם להציע את עצמו להשתדך עם אחד מבני הזוג, אפילו אחרי שהתארסו ((מהרש"ל (שם וביש"ש שם), כיון שיש בזה מצוה של פריה ורביה. ואף בדעת השו"ע שלכאורה מחמיר בהפקר, כמו שהתבאר לעיל, מבואר בדבריו שלגבי מלמד תינוקות הדבר מותר, והיינו או כיון שזו מצוה או כיון שבאמת הוא מיקל גם בהפקר, ומכל מקום שידוכים ודאי דומים ללימוד תינוקות, ויש להקל בזה. אמנם הרמב"ם (אישות פ"ט הי"ז) כתב שהעושה כן נקרא רשע, והאחרונים האריכו הרבה בביאור דעתו, עי' בחת"ס (סי' קיח) וערוך השולחן (שם) ונודע ביהודה (שם) והליכות ישראל (סי' מה).)).
ג. לפני שהחליטו בני הזוג להתארס, לדברי הכל מותר לאחר להציע את עצמו ((כמו בכל 'עני המהפך בחררה', שקודם שסוכמו כל התנאים ביניהם, אין איסור.)).
ד. לאחר שהיו 'תנאים', או בני הזוג פרסמו עצמם כמאורסים, לדברי הכל אסור לאדם אחר להציע עצמו לשידוך זה, כיון שיש 'חרם' על מי שחוזר בו משידוך, ולכן אף לדעת המקילים בהפקר, כאן יהיה הדבר אסור ((אגרות משה (אהע"ז סי' צא).)).
ה. בחוגים חסידיים, שלאחר שההורים נפגשים ומסכמים את התנאים בדרך כלל יוצא השידוך לפועל, יתכן שאף קודם שסיכמו בני הזוג ביניהם יהיה אסור לאחר להציע את עצמו ((בתשובות והנהגות (ח"ב אות תרכו) כתב כן בסתמא, אמנם לא נראו דבריו לגבי רוב הקהילות, שעד שבני הזוג לא מחליטים ביניהם להתארס עדיין הדבר יכול להתבטל בקלות, ויתכן שבחוגים שבהם נדיר שהשידוך מתבטל בשלב הפגישות יהיה הדין כן.)).
ו. יש לציין שהדינים המבוארים כאן אמורים רק לגבי איסור עני המהפך בחררה, אך עדיין יש להתחשב בבעיות אחרות שעלולות להיות, כגון בושה, הונאה, תרעומת, חרם ומחוסר אמנה ((לגבי 'מחוסר אמנה' עי' בנודע ביהודה (אהע"ז תנינא סי' עב ד"ה ומה שהקשית).)).
