א. חפץ של הפקר, שאדם מחזר לזכות בו וכבר עשה פעולה לשם כך ((מוכח מדברי הרמב"ן (ב"ב נד:) שאם לא עשה הראשון שום פעולה אלא רק ידע על קיומו של ההפקר, אין איסור לאחר לזכות בו.)), נחלקו הראשונים אם יש איסור על אדם אחר לזכות בו לעצמו, או שהאיסור הוא רק במקח, מחמת שהיה השני יכול למצוא חפץ דומה במקום אחר, אבל בהפקר וכדומה שאין לו אפשרות למצוא חפץ דומה, מותר לשני לזכות בו אף שהראשון חיזר אחריו ((דעת רש"י (קדושין נט. ד"ה עני) שהאיסור הוא אף בהפקר או מתנה, וכ"כ הרמב"ן (ב"ב נד:) ועוד ראשונים. אך תוספות (קדושין שם ד"ה עני) הביאו את דעת רבינו תם שאיסור זה נאמר רק במקח, ולא בהפקר מציאה ומתנה, וכ"כ הרא"ש והטור (סי' רלז). והרמב"ן כתב טעם אחר להיתר, כיון שחייו קודמים לחיי חבירו.)).
ב. מחלוקת זו שייכת אף לענין מתנה, באופן שראובן אמר לשמעון שיתן לו מתנה, ועדיין לא נתנה לו, האם מותר ללוי להשתדל אצל ראובן שיתן לו את המתנה ולא לשמעון ((טור ושו"ע (סי' רלז), וראה הערה קודמת.)).
ג. לענין הלכה, הרמ"א פסק כדעת המקילים ((חו"מ סי' רלז ס"א.)), וכן התקבל הדין לבני אשכנז ((מהרש"ל (סי' לו), מהרי"ק (סי' קלב), משאת בנימין (סי' כז), חת"ס (שו"ת חו"מ סי' עט), שו"ע הרב (הלכות הפקר והשגת גבול ס"י), מהרש"ם (קונטרס תיקון העולם ס"א), וערוך השולחן (סי' רלז ס"א).)). אמנם יש שכתבו שראוי למי שרוצה להתנהג בחסידות להחמיר בזה ((שו"ע הרב שם. ועי' באגרות משה (אהע"ז סי' צא).)). אמנם גם המחמירים בדין זה, היינו כשהראשון שחיזר לקנות הוא עני, אבל אם הוא עשיר והשני עני, יש להקל ((ר"ן (כד. מדה"ר), רמ"א שם לפי ביאור הסמ"ע (סק"ו), ביאור הגר"א (סק"ח), נתיה"מ (חידושים סק"ג).)), ונראה שהוא הדין אם שניהם עשירים, דיש להקל ((עפ"י משמעות דברי הר"ן שם.)).
ד. בדעת השו"ע נחלקו האחרונים, ויש מפוסקי הספרדים שהחמירו בזה ((השו"ע הביא את שתי הדעות בלשון 'יש אומרים ויש אומרים', כשהדעה הראשונה מתירה והדעה השניה אוסרת, על פי כללי השו"ע שביד מלאכי כוונת השו"ע לפסוק כדעה השניה, האוסרת. אך בס"ב משמע מדבריו שנקט להיתר, עי' סמ"ע שם (סק"ח) ונתיה"מ (סק"ב), וערוך השולחן שם. ובשו"ת בית יהודה (חו"מ סי' נב) וישכיל עבדי (ח"ו סי' ז) נקטו בדעת המחבר לאיסור. אמנם מהר"ם אלשיך (סי' סז ד"ה גם כי) והרמ"ע מפאנו (סי' סז ד"ה ואף) ושו"ת נחפה בכסף (ח"ב חו"מ סי' ד) פסקו להתיר, וכן הגר"ח פלאג'י (חפץ חיים סי' מה סט"ו) כתב שכן היא דעת רוב הפוסקים.)).
ה. כפי הטעם שהתבאר לעיל לגבי הפקר, שבמקום שלא ניתן להשיג דבר דומה יש הסוברים שלא נאמר איסור זה, ישנם מקרים נוספים שדומים במהותם להפקר, כגון שהראשון השתדל לקנות או לשכור קרקעות הנמצאות סמוך לגבול של השני, שלדעת המקילים רשאי השני לקנותו, כיון שהשני אינו יכול להשיג קרקע אחרת סמוך לגבולו ((מרדכי (ב"מ סי' רלו) בשם מהר"ם מרוטנבורג, וכן פסק הרמ"א (שם). ועי' סמ"ע שם (סק"ג) דהיינו באופן שאין לו דין קדימה מצד 'בר מצרא'.)). ואפילו אם הקרקע אינה על גבולו ממש אלא באותו איזור, ולא מצוי להשיג קרקע אחרת באיזור זה, מותר. כמו כן אם לא ניתן למצוא עבודה מסוימת בעיר שגר בו, רשאי להציע את עצמו למעסיק אף אם המעסיק כבר סיכם עם פועל אחר ((עפ"י מהרי"ק (שרש קיח).)), אלא שלפעמים יש איסור 'מחוסר אמנה' למעסיק אם יחזור בו.
ו. חפץ הנמכר במחיר זול במיוחד שאינו מצוי ((והיינו שיש רווח גדול ונראה לעינים, שלא יוכל למצוא רווח כזה במקום אחר, כגון זבין במאה ושוה מאתים. מהרי"ק (שרש קלב).)), נחלקו הפוסקים אם המקילים במציאה והפקר מקילים גם בזה, ודעת רוב האחרונים שיש להקל, אך יש הסוברים שאף שסברת הפקר שייכת גם כאן, מכל מקום לא חילקו חכמים במכר ((הדרכי משה (סי' רלז אות א) בשם הרד"ך (בית לא), ודקדק כן גם מהמרדכי (קדושין סי' תקכד), וכן פסקו הרמ"א (ס"א) ושו"ע הרב (הלכות הפקר והשגת גבול ס"י). אמנם הש"ך (סק"ג) הביא את דעת הרמב"ן (ב"ב דף נד: ד"ה נכסי הגוי) שלא חילקו חכמים במכר, ומשמע שזהו אף לדברי המקילים בהפקר, וכן פסק בערוך השולחן.)).
ז. גדרו של 'מקח זול' הנחשב כמציאה נקבע לפי החפץ, ולפי המרחק מהמקום שבו מוכרים אותו בזול, ואם ניתן להביאו משם ללא טירחה מרובה ((עפ"י המהרי"ק (שם) והים של שלמה.)). במקח זול שדינו כמציאה, אם הראשון עשיר והשני עני, אין איסור 'עני המהפך' אף לדעת המחמירים, כיון שהעשיר יכול לשלוח שליח שיביא לו את החפץ בזול ממקום רחוק ((ואף לדעת הסוברים שבהפקר אין חילוק בין עשיר לעני, היינו כיון שאי אפשר להשיגו כלל, אבל כאן שיכול למוצאו במקום אחר, אין איסור על העני להפך בחררה של העשיר.)).
ח. במקרים שלא ניתן למצוא דבר דומה, כגון בקרקע הסמוכה לגבול וכדומה, אין הבדל בין אם הראשון הוא עני או עשיר, כיון שגם לעשיר אינו מצוי להשיג קרקע סמוך לגבולו ((ראשונים שם, ורמ"א (ס"א).)).
מה בדבר קניית דירה, שלא ניתן למצוא כמותה במקום אחר
האם דינה כמציאה שלפי הרמ"א אין בזה משום עני המהפך בחררה
אם המעלה שיש בדירה זו היא משמעותית, יהיה מותר לדעת המקילים במקח בזול, וכמבואר בסעיף ה לעניין שדה הסמוכה למיצר.
אך כמובן שלא כל מעלה שיש בדירה זו תהפוך אותה להיות בגדר מקח בזול, אלא מעלה משמעותית.
השאר תגובה