חלק ב: מקור הדין ועונשו

הרב יוסף פליישמן
י' אדר ה'תש"ע

א. האיסור של עני המהפך בחררה הוא מדרבנן ((עפ”י המרדכי (ב”ב סי’ תקכד) בשם המהר”ם, ושו”ת מהרש”ל (סי’ לו) ואבני נזר (סי’ יז). וראה פת”ש (סק”א) שהסתפק בזה.)), ויש סוברים שהוא מדברי קבלה ((מהרי”ט בפירושו לרי”ף (דף נט) וחת”ס (סי’ עט).)).

ב. העובר על איסור זה נקרא רשע ((גמרא (קדושין נט.). ועי’ במהרי”ט (שם) וחת”ס (שם) בביאור לשון זו.)), ומפרסמים כן ברבים ((הגהות מיימוניות (חובל ומזיק פ”ה סק”א) והובאו דבריו בסמ”ע (סק”א).)), ורשות ביד בית דין להעניש אותו גם בעונשים אחרים כפי הצורך ((מהרש”ל (סי’ לו) וחת”ס (שם). אך בחמדת שלמה (חו”מ סי’ ד) פקפק בדין זה.)). יש סוברים שהוא נפסל גם לעדות ולשבועה ((מהרש”ם (משפט שלום סי’ רלז), וכן משמע בראנ”ח (ס”ס קכה), ועי’ פת”ש (סי’ לד סק”ז).)).

ג. נחלקו הראשונים אם העובר איסור זה במזיד חייב להחזיר את מה שקנה ((רבינו תם סובר שחייב להחזיר, והרמב”ן (ב”ב נד: ד”ה נכסי) והריטב”א (קדושין נט ד”ה הא דאמרינן) הביאוהו וחלקו עליו וכתבו שאינו צריך להחזיר. דעת המאירי שאם המחזר הראשון עני והשני קנאו במזיד הרי הוא רשע עד שיחזירו.)), והכרעת הפוסקים שאינו חייב להחזיר ((רמב”ן וריטב”א הנ”ל, וכן הוא במהרי”ק (סי’ קלב) ובמשאת בנימין (סי’ כז) ושארית יוסף.)). יש מצדדים שאפילו אם החזיר אינו יוצא מכלל רשע, אם לא עשה תשובה ((שו”ת חמדת שלמה (שם) וערך ש”י (סי’ רלז), ומה שמחזיר אינו אלא כמתנה בעלמא.)).

ד. מצד מידת חסידות ראוי למי שעבר בשוגג על האיסור למכור את הקרקע או החפץ לראשון שחיזר לקנותו ((כן מבואר בקדושין שם, וכן הוא במאירי שם, וכן פסקו בחמדת שלמה ובערוך השולחן (ס”ב).)), אך אינו חייב בכך מצד הדין, וכמבואר לעיל שאפילו במזיד אינו חייב להחזיר. ויש מי שאומר שאפילו בשוגג, לאחר שנודע לו שאחר חיזר לקנות את המקח, אם לא ישיבנו נקרא רשע, אך משמעות הפוסקים אינה כדבריו ((ראנ”ח (ס”ס קכה), הובאו דבריו בכנסת הגדולה (הגה”ט ס”ק יט).)).

ה. הגם שאין מחייבים את הקונה למכור בחזרה, אם יש אפשרות לבית דין למנוע את הקונה מלקנות, חייבים לעשות כן ((מהרשד”ם (סי’ רנט), שהרי מוטל עליהם למונעו מלעבור עבירה.)).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *