חלק א: מהות וגדרי הדין

הרב יוסף פליישמן
ל' שבט ה'תש"ע

א. אדם זר המשביח את נכסי חבירו מבלי שהתבקש לעשות כן, הוא המכונה בלשון חז”ל ‘יורד לשדה חבירו’, והוא זכאי לתשלום, כפי שיבואר בפרקים הבאים.

ב. חז”ל חילקו את דיני השבחה זו לשני חילוקים יסודיים ((יורד ל’שדה העשויה ליטע’, מקבל שכרו כאריס או כקבלן שקיבל עבודה זו מדעת בעה”ב, אך ‘יורד לשדה שאינה עשויה ליטע’ מקבל רק את ההוצאות שהיו או כפי מה שהשביח, הפחות מביניהם.)): א. ‘שדה העשויה ליטע’, כלומר, תיקון שהיה נדרש לעשות בנכס. ב. ‘שדה שאינה עשויה ליטע’, כלומר תיקון שלא היה נדרש מצד עצמו, אמנם לאחר שנעשה אכן הושבח הנכס.

ג. דין ‘יורד’ מאד מצוי, כגון שוכר דירה שהשביח את הדירה ללא רשותו של המשכיר ((אין חילוק בדין אם עשה זאת המשביח לתועלת בעה”ב או שהתכוין לתועלת עצמו.)), שכן שתיקן או השביח את הרכוש המשותף ללא הסכמת שאר השכנים, קבלן שיפוצים שעשה יותר ממה שהתבקש, וכיוצא בזה. ((בביאור הגר”א (חו”מ ס”ס פז) הביא בשם המהר”ם, שיש חיוב לשלם שכר שדכנות מדין ‘יורד’, שהרי זו כ’שדה העשויה ליטע’.))

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *