ע"ד שאלתו האם במקלט או בחדר המדריגות שהם אינם פתוחים לצפורים, יש חיוב בדיקה או לא. והיינו שכיון שיש טרחה גדולה לבדוק חדר המדריגות מחמת שיש להם שטח ענק, מעונין למכור החמץ שיש להם בחדר מדריגות. וזה בפרט כאשר יש שטח גדול, או שיש הרבה שכנים. ויש לעיין אם מועיל מכירה עבור הדבר הזה.
תשובה: עיקר השאלה כאן הוא על פי מה שמבואר בסי' ת"מ סע' ב' שכתב וז"ל: ואם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו אפילו אם כבוש תחת ידו כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' טפחים כדי שלא ישכח ויאכלנו עכ"ל. והרמ"א הוסיף על זה שגם אם הגוי הניח את החמץ בלא רשותו הוא חייב לעשות מחיצה ע"ש.
ומבואר כאן שאינו תלוי כלל באחריות של החמץ, אלא תלוי בזה שהוא נמצא במקום אחד עם החמץ. וחוששין שמא יבוא לידי טעות ויאכל מן החמץ, ולכן מחייבין אותו לעשות מחיצה עשרה. והרי כאן שיש חשש שיש חמץ בתוך רשותו, והיינו בתוך חדר המדריגות או שאר המקומות המשותפים לשניהם, חלה עליו חובת בדיקה מחמת חיוב המחיצה. והיינו אף שלא יעבור על חמץ זה בגלל שהוא ימכור את כל החמץ שיש לו במכירה כדין, אבל זה רק יועיל לענין שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא, אבל לא יועיל כלום לענין שהייתו במקום בלי עשיית מחיצה, שהרי לא גרע מחמץ של גוי שהניח ברשותו בכפיה, שגם שם חייב לעשות מחיצה.
ואם תאמר שמא חיוב מחיצה הוא בחמץ ידוע, אבל כאן בחדר המדריגות אינו יודע אם יש חמץ או לאו, אם כן מנין לנו לומר שיש חיוב בדיקה שמא יש חמץ ויצטרך לעשות מחיצה. וי"ל שטעם הבדיקה מבואר בריש פסחים ב' א' מחלוקת רש"י והתוס', שרש"י סובר שהוא משום האיסור של בל יראה ובל ימצא, והתוס' שם סוברים שהוא משום שמא יאכל. וי"ל לפי התוס' ודאי שיש חיוב בדיקה בנידון דידן שהרי מה גרע חצר השותפים מן הבית שלו, שהרי כיון שהטעם הוא שמא יאכל, יש לו חיוב בדיקה בגלל האיסור של שמא יאכל, ולא יועיל כלום מה שהוא מכר את החמץ לגוי כי אינו פוטר עצמו מן החיוב של מחיצה, ואם אינו יודע היכן החמץ איך יכול לעשות מחיצה במכירת החמץ או בביטול החמץ כי עדיין החשש הוא שמא הוא יאכל. ולכן חייבים לבדוק כל מקום שהוא משתמש שמא יעבור שם וימצא שם ויכשל באכילת חמץ.
ולכן לכאורה אין זה מועיל מה שמוכרים את חלקם בחדר מדריגות, שהרי כיון שהם משתמשים בו חל עליהם חובת בדיקה בחדר המדריגות.
