לתרומות לחץ כאן

הפסיק באמצע אכילתו כדי ליתן צדקה אם צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו.

אדם שאוכל לבדו פירות או עוגה. ובאמצע אכילתו מבקשים ממנו צדקה בפתח הדלת, ויצא מחוץ לביתו ליתן צדקה, האם צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו?

תשובה:

הנה קיי"ל (סי' קעח) שאם שינה מקומו מחוץ לבית, ואכל פירות שאינן טעונין ברכה במקומן, צריך לחזור ולברך. אבל מחדר לחדר כתב הביאור הלכה דסב"ל. ובגדר חדר לחדר, הנה בגמרא (פסחים קא.) אמרי' דמאגרא לארעא חשיב חדר לחדר. וכתב בדרך החיים (הל' קידוש ר"ס עב) ובמשנה ברורה (ס"ק יב) דהיינו שהם נמצאים תחת קורת גג אחד. ובאחרונים נסתפקו אם מיירי גם כשהעליה שייכת לחבירו. דהנה בערוך השלחן (סי"א) כתב דה"ה מבית לבית ששייך לאדם אחר. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' ע') ואור לציון (ח"ב פי"ב סט"ז) ומשנה הלכות (ח"י סי' טו). אבל בשש"כ (פנ"ד הע' כז) כתב דבכל אופן שהבית שייך לאדם אחר נקרא שינוי מקום. וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' עז). ובספר וזאת הברכה (פ"ו) מהגרשז"א זצ"ל שיציאה לחדר מדרגות עדיף טפי, כיון שיש לו בעלות משותפת שם. אבל בשבות יצחק (ח"ח עמ' רע) כתב בשם הגריש"א שרק אם יוצא סמוך לפתחו מהני. וכ"כ בקובץ מבית לוי (יז, עמ' לד) בשם הגר"ש ואזנר דבכל אופן שיוצא מביתו הוי שינוי מקום. ע"ש.

ובברכת ה' (ח"ג עמ' תמט) הוכיח מדאמרי' בפסחים (קא:) בני חבורה שהיו יוצאים לקראת חתן וכלה, צריכים לחזור ולברך. ומסתמא לא יצאו לבית אחר, אלא לרה"ר או לחצר. ואפ"ה חשיבא הפסק. וכ"כ במפורש הרמב"ם (פ"ד ה"ג מברכות) שקראהו חבירו לדבר עמו ויצא מפתח ביתו מקרי שינוי מקום. ומוכח דלא בעי' שילך לבית אחר, אלא כל שיצא מביתו מקרי שינוי מקום. וכן מפורש בל' השאלה בתשו' הרשב"א (ח"ד סי' רעח) שכתב דשינוי מקום מבית לבית, היינו מרשות לרשות. ומוכח דיציאה לבית חבירו מקרי שינוי מקום, אפילו שהכל תחת קורת גג אחד. עכ"ד. ולא הבנתי כל ראיותיו, דמיירי שיצאו מפתח הבית שיש לו מחיצות, ולכן לכ"ע הוי שינוי מקום, וכל הנדון היה באופן שיוצא לחדר המדרגות שהוא בקורת גג אחת עם ביתו, אם אמרי' בכה"ג דחשיב שינוי מקום מחמת שאין זה בבעלותו לגמרי. וכן אין להוכיח מידי מתשו' הרשב"א שבפשטות מיירי על רשות המוקפת מחיצות, שזהו נקרא בית, וכמבואר בפוסקים, דבעי' שיהיה מקום מוקף מחיצות. [ועיין בילקוט יוסף (ס"ס קעח) שכתב ג"כ דיציאה לחדר מדרגות הוי שינוי מקום. אולם לעיל (בעמ' רטז) הביא ד' שו"ת בצל החכמה. ונראה שמסכים עמו. וצ"ע].

יציאה למרפסת שאינה מקורה
ועכ"פ בקובץ מבית לוי (שם) כתב בשם הגר"ש ואזנר שליט"א, דלפי זה אם יוצא למרפסת ביתו, לא חשיב שינוי מקום, אפילו שאינה מקורה, כיון שהכל אותו בעלות. ע"ש. אבל בשבות יצחק (שם) הביא מהגריש"א דבכל אופן חשיב שינוי מקום, כיון שיצא מקורת הגג של ביתו. ע"ש. ובאור לציון (שם) כתב להוכיח מהמג"א (ר"ס רעג) שאם יוצא מביתו לסוכה, חשיב שינוי מקום מחדר לחדר, והרי הסוכה חשיבא כאינה מקורה, כיון שיש עליה סכך עראי. ע"ש. ומעתה יש לומר לענין היוצא לחדר מדרגות שאינו מקורה, דיתכן שבכי האי גוונא כ"ע יודו דמקרי שינוי מקום, כיון שאי"ז תחת גג אחד, וכן אין זה בבעלותו הפרטית.

יציאה ע"מ לחזור לאלתר
והנה בחידושי הריטב"א (סוכה מה:) כתב וז"ל, מיהו כי אמרינן דמברך על הסוכה כל זמן שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר, דהוי כחליצה דתפילין, אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר. וכיוצא בזה לענין ברכת הנהנין כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר, שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ולקביעיה הדר ואע"פ שלא הניח שם זקן או חולה וכדפרישנא בדוכתא. עכ"ל. ובערך השלחן (ס"ס תרלט) כתב שמהש"ע (ר"ס קעח) מוכח דלא כהריטב"א, ממ"ש שאם יצא לדבר עם חבירו מקרי שנוי מקום. והריטב"א כתב שרק אם יצא לצורך עסקיו מקרי שינוי מקום. ובע"כ שיש לחלק בין דיני סוכה לברכת הנהנין. ודלא כמו שהשוה הריטב"א. ע"ש. וכ"כ המשנה ברורה (סק"ב וסק"ד) בפשיטות דהש"ע ר"ל שגם אם יצא לדבר עם חבירו ודעתו לחזור לאלתר, מקרי הפסק ושינוי מקום. ע"ש.

אולם אי"ז מוכרח, דאפשר לפרש ד' הש"ע כמו שכתב במור וקציעה (סי' קעח) דמיירי שיצא לדבר עם חבירו והפליג עמו בדברים. וכן הביא מהתוספתא (פ"ד הי"ט מברכות) דאמרי' שיצא עם חבירו והפליג עמו בדברים. והובא בתוס' פסחים קא: ד"ה כשהן. אבל החזו"א (סי' קכד) פי' דהתוספתא מיירי דוקא כשיצא מחדר לחדר. ומשום דפשיטא ליה כמו שכתב המ"ב דכל יציאה לדבר עם חבירו מחוץ לבית מקרי שינוי מקום. ע"ש. ועי' בערוך השלחן (סי' קעח ס"ד) ובשו"ע הגר"ז (סי' קעח) שג"כ כתבו שאם חזר לאלתר לא מקרי שינוי מקום. וגם בשו"ת מהר"י סלוצק (ס"ס ז') הב"ד הריטב"א לדינא. כן נראה שפסק בשו"ת חזו"ע (ח"א עמ' קפא) וביבי"א (ח"ח או"ח סי' ב' סק"ג) עפ"ד הריטב"א. וכ"כ להדיא בהליכות עולם (ח"ב עמ' מ') דיש לסמוך ע"ד הריטב"א לדידן בברכת הנהנין של פירות, שאינו צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו. וכ"כ בילקו"י (ברכות עמ' רטו). [וקצ"ב ממה שהביא (בעמ' ריד) לד' המ"ב (ס"ק לב) דס"ל שגם יציאה לאלתר מקרי שנוי מקום. ע"ש]. ובספר ברכת ה' (ח"ג עמ' תלד) כתב לחלוק ע"ד הריטב"א, ולא חשש לסב"ל, כיון שהוא דיעה יחידאה. ע"ש. ולא ראה לכל הנ"ל.

ומעתה בנ"ד שיוצא לחדר מדרגות כדי ליתן צדקה, לכאורה יש להסתפק אם דמי למ"ש הריטב"א שאם חוזר לאלתר לא מקרי שנוי מקום. דמחד גיסא יש לומר דמקרי כיוצא לעסקיו, כיון שהוא נותן לו כסף, ולפעמים נזקק לעודף, וכיו"ב. אבל מאידך י"ל דמעיקרא ברור שאין דעתו להשתקע שם, אלא רק לצורך נתינת הצדקה, ומיד לחזור לאכילתו, וא"כ לא נקרא הפסק ושינוי מקום.

בדין שינוי מקום והפרי בידו
והנה אולי יש להציע כדי לצאת מכלל ספק ברכות, שיצא ליתן צדקה, ויקח את הפרי בידו, דהנה בזכרונות אליהו מאני (ברכות מערכת ש' אות ו') הביא מריח השדה שדקדק מל' הש"ע (ר"ס קעח) שכתב היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו וכו'. ומשמע שאם יוצא ופתו בידו, ואוכל מעט מעט, לא מקרי שינוי מקום. וכן נוהגים לאכול גרעינים ולילך ממקום למקום, לפי שאוכלים והולכים, והוי ממש כהולכי דרכים. וכן אני מורה למי שאוכל פירות והם בידו והולך ואוכל שא"צ לברך בשינוי מקום. ולפע"ד הוא פשוט. עכ"ד. וכ"כ בחסד לאלפים (ה"ב) שאם מחזיק את הפרי בידו ואוכל והולך, ליכא בזה משום שינוי מקום, ומברך במקום סיום אכילתו כמו שנהגו הולכי דרכים. ע"ש. וכ"כ הכף החיים (סי' קעח ס"ק טו) שאם אוחז הפרי בידו, והולך ואוכל ליכא בזה שינוי מקום, כיון שאין קבע לפירות. וכ"כ עוד לאחר מכן (בס"ק כא) דאם בירך על פרי אחד ולא אכל ממנו שם, והוליכו למקום אחר, וכשהוליכו היה ע"ד לאכול בדרך הליכתו, א"צ לחזור ולברך, כיון דאין קבע לפירות. עכ"ד. ומשמע דכל שאוחז את הפרי בידו ליכא בזה חשש שינוי מקום, כיון שהכל נחשב כאכילה אחת.

אבל לכאורה צ"ע על מה שכתבו לדמות לדין הולכי דרכים, דשם מבואר הטעם בסמ"ק (סי' קנא סק"ח) דהיינו משום שלא קבעו עצמם לאכול במקום מסויים, אלא מעיקרא נתכונו לאכול בדרך, ולכן לא מקרי שינוי מקום. והובא במ"ב (סק"מ). וא"כ י"ל דבאופן שקבע מקום לאכילתו, ואח"כ נמלך לילך לחוץ, מהכ"ת שיועיל אם הוא לוקח את הפרי בידו. ואולי י"ל דכונת האחרונים הנ"ל ג"כ באופן שהרגילות לאכול בדרך, כגון לגבי גרעינים או פירות. ולכן דמי להולכי דרכים, אבל איה"נ באופן שאוכל דברים שאין טעונין ברכה במקומם בבית, לא יועיל אם יקח פרי א' בידו ויצא עמו מחוץ לבית. ובזה מבואר ג"כ מה שהוסיף הכה"ח בטעמא דמילתא לפי שאין קבע לפירות, דר"ל דמעיקרא לא חשיב שקבע את עצמו לאכול במקום אחד באכילת הפירות, ולכן שפיר דמי להולכי דרכים. אבל אכתי באופן שקבע את עצמו בהדיא באכילתו במקום אחד, לא יועיל אם יקח את הפרי בידו ויצא עמו מחוץ לבית. וכ"כ בבן איש חי (בהעלותך ה"ה) להדיא שאם מתחלה לא כיון לקבוע מקום לאכילתו, אלא שהיה אוחז בידו ואוכל והולך, אין בזה דין שינוי מקום, דדמי להולכי דרכים. ע"ש.

וכן פסק במשנה ברורה (ס"ק לט) שהביא מהחיי אדם שכתב (כלל נט ה"י) דה"ה אם אחז האוכל בידו והולך למקום אחר, צריך לחזור ולברך, דכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר, והראשונה כבר נאכלה. ע"כ. אבל עיין בברכת ה' (ח"ג עמ' תסא) שכתב לחוש בזה לסב"ל,. וכן הביא מהאהל מועד (דרך ח' נתיב ה') שכתב בשם רש"י בפסחים שאם היה אוכל פת במקום אחד, ועם פתו בעודו אוכל והולך למקום אחר, על דעת קביעות ברכה ראשונה הוא הולך, ולקיבעיה קמא הדר. ואינו מברך ברכה ראשונה. ע"כ. ובאמת דהוא מיירי לענין פת, וכמו שציין לד' רש"י בפסחים (קא: ד"ה אכל) דמיירי לענין שבעת המינין. ע"ש. ואעפ"כ הצריך שפתו יהיה בידו, אבל אין ראיה לענין אם לוקח את הפרי בידו. וכן העיר בשו"ת ברכת יוסף (סי' לה). ע"ש.

ומכל מקום בדברי הזכרונות אליהו מפורש דבכל אופן שאוחז את הפרי בידו ל"ח שינוי מקום. וכמו שדייק מהש"ע שדוקא אם הפסיק סעודתו ועבר למקום אחר. ואע"פ שאין דיוקו מוכרח מהש"ע, דכונתו שהפסיק סעודתו במקום זה. מכל מקום יש לחוש לסב"ל בזה. ועיין בהליכות עולם (עמ' מא) שנראה דס"ל בביאור ד' הזכרונות אליהו, דהיינו משום שהם דומים להולכי דרכים, וכמ"ש הבן איש חי והאגרות משה. ע"ש. [אולם כמה מהמחברים בזה"ז כתבו דלא שייך דין הולכי דרכים כשנמצא בביתו, דכיון שמוקף מחיצות הרי הוא קבוע במקומו, וכן מוכח מהאחרונים שכתבו לדון בזה רק מטעם דעתו, שזהו מועיל דוקא מחדר לחדר ולא כשיוצא מחוץ לבית]. ולכאורה מדברי הזכרונות אליהו, נראה דאפילו כשלא נתכוין בתחילה לילך לדרך, מכל מקום לא נקרא שינוי מקום. וע"ע בילקו"י (עמ' רכא) שהב"ד הבא"ח, דס"ל כחיי"א. ואח"כ הב"ד הכה"ח. ונראה מדבריו דס"ל שהם חולקים. וכ"כ לאחר מכן (בעמ' רכב בהלכה ח') ב' דיעות בד"ז. וכן הביא להלן (עמ' רכג) בפשטות לד' החסד לאלפים. ונקט שעיקר החילוק תלוי אם הגרעינים בידו או שהם מונחים בצלחת. ע"ש. ומכל זה נראה דלא נפיק מכלל סב"ל, ובכל אופן שאוחז את הפרי בידו אין לחזור ולברך.

ואפשר עוד לצאת מידי ספק ע"י שישאיר מעט מהפרי בתוך פיו, דבכה"ג לכאורה כ"ע יודו דלא מקרי שינוי  מקום כשיוצא מפתח הבית. וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה (ח"ב סי' נז) לענין לעס מסטיק בפיו, דפשוט של"צ לחזור ולברך כששינה את מקומו, ויכול ליקח גם מסטיקים אחרים, כיון שלא היה הפסק יותר מכדי דיבור מהאכילה הראשונה, והכל מקרי אכילה אחת. והובא בילקו"י (עמ' רכג). ע"ש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל